ברכות לבעלי מקצוע

לטייס חלל, אסטרונאוט

אבא שלי אסטרונאוט, כזה שטס בחללית.
כזאת שמאירה בלילה, פי אלף יותר מגחלילית!
אבי טס לעולמות רחוקים וממש נראה מאושר,
ואני רואה שהוא מתהפך באוויר ונוסע הפוך וישר.
ואני צופה בו וגם לי יש חלום.
אך אגלה אותו לאבא-
רק לאחר שיינחת בשלום!
את אמא בסודי אני לא משלב,
ואני שומר את הסוד עמוק שם בלב,
כי אם אמא תדע שאני רוצה בחלל לשוטט
היא בוודאי על המקום תתמוטט...
ובינתיים אני שומר על סודי בסבבה,
ולא מגלה אותו אפילו לאבא!
כי אפילו שהוא אדם רחב-אופקים ופתוח,
את הרעיון שלי הוא לא יקנה על בטוח.
ובמשך הזמן כשאגדל,ואהיה קצת יותר בעניין,
אז אגלה את סודי, למי שיהיה מעוניין!
כי אני כבר החלטתי, שבמוקדם או במאוחר,
אני אהיה אסטרונאוט אם אפשר, אפילו מחר!
בעצם, יש לי רעיון שימצא חן בעיני ההורים
אני אתחפש לאיש-חלל, השנה בחג-הפורים !!!
וזה רעיון מצוין ,שכדאי בו להתמקד
אליו אפילו אמא שלי לא תתנגד!
יש!!!

לאחות

דודה שלי היא אחות בבית-חולים,
היא עוזרת לאנשים להבריא ולהחלים.
לפעמים דודתי מפירה את הכללים
ולוקחת אותי איתה לבית החולים.
ואז אני באה להצחיק ילדים חולים,
אני מספרת בדיחות ומקשקשת במילים.
אני מעלה אצלם חיוך על פנים,
משחקת עם הבנות ועם הבנים,
מביאה להם מתנות, וצעצועים יפים,
ועושה להם בכיף,המון פרצופים.
ואף אחד מתוך צוות האחיות והרופאים,
לא מבין מדוע הילדים פה מצחוק מתפקעים.
והם שומעים שאני בכוונה מדברת שטויות,
ורואים את הילדים קופצים משמחה במיטות.
אז הם רושמים בספר-ההוראות הערה או שתיים,
ומזמינים אותי לבוא שוב מחר בצהרים!
ואני יודעת, שאם הצלחתי,
להצחיק אפילו לרגע איזה ילד עצוב,
המעשה שעשיתי הוא מכובד וחשוב!
ודודתי רואה שאיני מזיקה,
אז היא קוראת לי להצחיק ילד,
שצריך לקבל ממנה זריקה. אאוץ'!!!

לבנאי

אבא שלי הוא בנאי לעניין
הוא נוטל קוביות ובונה לי בניין.
יש לו בשבילי עודף של פנאי
והוא ממש דומה ל'בוב-הבנאי'.
אז כשאני מגיעה לאתר הבנייה,שנמצא ברחוב בקצה הפנייה,
אני עולה גבוה במנוף, עם אבא ביחד,
כשאמא למטה רועדת מפחד!
ואני נושאת עיניים סקרניות מסביב
ורואה את הים של העיר תל-אביב.
מנופפת ידיים לכל הצדדים,
וקוראת לכל הילדות והילדים.
וכשאני ואבא בסוף יורדים לקרקע ,אמא נושמת נשימה עמוקה-
אומרת לאבא שנגמר הסיקור, ואולי מחר שוב נבוא לביקור.
ואני שופעת חוויות, צועדת בנחת,אך אמא מצווה עליי לטוס למקלחת,
כדי להסיר את הלכלוך ואת האבק, שאל ה'קוקו' שלי נדבק ונצמד.
ואחרי האוכל אני בן-רגע נרדמת ,
וחלום נפלא אני בלילה חולמת.
שהנה גדלתי לפתע פתאום ,
ואני בנאית עם כובע כתום...
ובין שמים וארץ אני מרחפת, ועל המנוף הענקי מתעופפת,
בונה לכולם בניינים, עם מלט ועם לבנים...
וכשהתעוררתי בבקר העפתי על אבא ועל אמא מבט
ואמרתי שאני רוצה להיות כמו בוב-הבנאי! אבל בת!!!

לכבאי

אבא שלי הוא האבא הכי טוב שיש,
הוא גיבור ואמיץ ולא מפחד מן האש!
כאשר שריפה באיזור שלנו פורצת
ומישהי בדמעות ברחוב מתרוצצת,
וצועקת שבבית נשארו הילדים,
והם בוודאי במעגל האש לכודים,
אז אבא שלי מתכונן ו'עולה על מדים'!
הוא מפעיל את הצופר בכבאית,
טס לבניין ומעלה את הסולם,
ומטפס גבוה, הכי שאפשר בעולם.
והוא כאילו מגיע ממש עד השמיים
ורומז מלמעלה לפתוח 'ת המים.
ומתיז מים בסילון הכי חזק שיש, וכך הוא מכניע את העשן והאש.
הוא מחפש את הילדים הלכודים ומוצא,
ומתוך הבית עם פרצוף שחור הוא יוצא...
ועם חיוך ענקי שחושף שיניים צחורות,
כשהילדים תלויים לו על שתי הזרועות.
כך מתוך להבות-האש לעברינו הם רטובים צועדים,
ולמרות שהם רועדים מקור, לכבאים בחיוך הם מודים !
ואני גאה על מבצע ההצלה באופן כללי,
במיוחד כשהכבאי הגיבור הזה, הוא האבא שלי!!!
אז כששואלים אותי מה אהיה כשאגדל-
אני עונה, שאהיה כבאי עם קסדה וסרבל,
שיציל ילדים הלכודים במגדל !